ג'ירונה הקבוצה שרק לפני כמה שנים שיחקה בליגה השלישית הגיעה בתחילת העונה הנוכחית למקום הראשון בלה ליגה וממשיכה לככב בצמרת, כשהיא מציגה כדורגל מלהיב, כתבי בט365 סקרו עבורכם את הסיכויים של ג'ירונה להפוך לסנסציה עולמית.
זה נשמע כמו תסריט הזוי של מחבר טלנובלות ספרדי, או בדיחה לא מוצלחת על חשבונן של הגדולות – אבל אחרי המחזור ה-14 בלה ליגה מי שמדורגת במקום השני, עם אותו מספר נקודות של ריאל מדריד שבמקום הראשון, היא הקבוצה הצנועה של ג'ירונה מחבל קטאלוניה. אחריה בטבלה אתלטיקו מדריד וברצלונה, השכנה הקטאלונית הגדולה. ומבין ארבע הגדולות היא היחידה שסיימה את חמשת משחקיה האחרונים עם ארבעה ניצחונות ותיקו. יותר מזה – את המחזורים הפותחים של העונה היא סיימה עם 11 ניצחונות ורק עם הפסד אחד, בדיוק כמו ריאל. מי היה מאמין?
ג'ירונה הסינדרלה הקטאלונית
כדי להבין את משמעות המיקום הזה יש ללכת כמה שנים אחורה. בעונת 2008/9 עלתה הקבוצה של העיר הקטנה יחסית (102 אלף תושבים) מהליגה השלישית לליגה השנייה, אחרי כמעט יובל שנים שבהן לא הייתה לה נוכחות בליגה זו. למעשה, בחלק מהשנים השחונות ההן היא שיחקה בליגות המחוזיות. רק בעונת 2016/7 היא הצליחה להעפיל לליגה הבכירה לראשונה בתולדותיה. אבל היה מי שזיהה פוטנציאל להשבחת המניה השולית הזו מול ענקיות הבורסה.
לאיש שחולל בה את המהפך קוראים פֶּרֶה גווארדיולה, ואם השם נשמע מוכר הרי זה משום שמדובר באחיו של פפ הגדול, עוד קטאלוני ואחד משחקניה הגדולים של ברצלונה. פרה – אחד מסוכני השחקנים החזקים בעולם – חבר לקבוצת האחזקות מאבו דאבי "סיטי פוטבול" (שבה שותפות גם חברות אמריקנית וסינית) – זו שרכשה ב-2008 את מנצ'סטר סיטי ולצידה הרבה קבוצות אחרות מכל יבשת. גווארדיולה הפך ליו"ר הקבוצה כשהוא מחזיק בה בעצמו 16%. עם המשקיעים הגיע הכסף הגדול – וגם התוצאות במהירות מסחררת.
חודשיים לאחר הרכישה ג'ירונה השיגה ניצחון היסטורי על מחזיקת גביע אירופה ריאל מדריד. מבחינתה של מדריד ההפסד היה מזעזע במיוחד, שכן דווקא הקבוצה הזעירה, שהאצטדיון שלה הכיל כ-11 אלף מושבים בלבד (מול 81 אלף של ריאל ו-99 אלף של ברסה), הצליחה לתקוע רגל בתקווה של הענקית מהבירה לזכות באליפות. אבל יותר מזה היה בכך משום ניצחון קטאלוני משמח במיוחד על רקע החלטתו של הפרלמנט הקטאלוני בדיוק באותו חודש להכריז על עצמאות מספרד, בניגוד לחוקת במדינה, דבר שהוביל למעצר מנהיגי קטאלוניה.
נכון שברסה היא ענק הכדורגל הקטאלוני האמיתי, שמאז ומתמיד איים על ההגמוניה של הקבוצות ממדריד, אבל זה כבר הפך למסורת בעלת היסטוריה ארוכה של מאבקים. לעומת זאת, דריכתה של קבוצה אלמונית כמו ג'ירונה על הבוהן של ריאל הייתה תקיעת אצבע אמיתית בעין.
אלא שההשקעה של הבעלים החדשים בקבוצה לא הספיקה, והכוכבים הגדולים שישנו את התמונה באמת לא הגיעו. עונת 2018/9 נראתה כהמשך ישיר של השנים שלפני כניסת המשקיעים, וג'ירונה ירדה לליגה השנייה. בעונת 2021/2 היא סיימה במקום השישי בליגה זו, אבל הצליחה בעור שיניה לעלות ללה-ליגה אחרי משחקי הפלייאוף.
המהפך: רכש מוצלח וניהול מקצועי משובח
הקפיצה לליגה של הגדולות נתנה לג'ירונה תיאבון. ההנהלה הביאה לקבוצה רכש עם רוח לחימה, גם אם השמות שבו לא משתייכים לצמרת הגבוהה. את עונת 2022/3 היא סיימה במקום ה-10 המכובד, עם 49 נקודות – מרחק של ארבע נקודות בלבד מהשתתפות במשחקי הפלייאוף של הקונפרנס ליג, הטורניר השלישי בחשיבותו באירופה. ובעונה הנוכחית, כאמור, היא כבר במקום השני. אגב, במחזור השביעי היא הגיעה למקום הראשון – לראשונה בהיסטוריה של הליגה הספרדית! מיותר לציין – הפתיחה הטובה בתולדותיה של הקבוצה הצנועה, ששוויה מוערך ב-161 מיליון יורו (מול 862 מיליון של ברצלונה, 1.03 מיליארד של ריאל מדריד ו-472 מיליון של אתלטיקו מדריד).
איך ניתן להסביר את ההצלחה העצומה הזו?
ראשית, כניסתו של תאגיד סיטי פוטבול אומר שיתופי פעולה הן בצוותי הסקאוטינג והן בצוותי האימון והשחקנים של כל הקבוצות השייכות אליו – מלבורן סיטי, ניו יורק סיטי, טרויס, פלרמו, מונטבידיאו סיטי טורק ויוקוהאמה מארינוס. בנוסף, האקדמיה של מנצ'סטר סיטי היוותה בסיס ליצוא כישרונות צעירים, לצד הקמתה של האקדמיה לצעירים ומתקני אימונים משוכללים של ג'ירונה עצמה, במתכונת של הסיטי.
חלק גדול מהכישרונות הצעירים הללו נמכרים תמורת רווחים גדולים. למשל החלוץ הצעיר טאטי קסטליינוס, שהגיע בהשאלה מאחת מקבוצות התאגיד, ניו יורק סיטי, כבש 14 שערים בעונה האחרונה ונמכר ללאציו תמורת 20 מיליון יורו. בהחלט בית ספר לכדורגל ולהשבחת שחקנים שממנו גם ג'ירונה נהנית.
שנית, עבודתם של המאמן (דווקא ממדריד) מיגל (המכונה מישל) סאנשז והמנהל הטכני אנריקה קארסל הצליחה להפוך את הקבוצה מכזו שמתאימה לליגה השנייה לכזו שהיא בעלת לגיטימיות גם בלה-ליגה. ידע טקטי, יכולת מוטיבציה וניהול מקצועי, כולל שינויים קבועים של מערך הקבוצה בהתאם לצורך: מ-4-1-4-1 ל-3-1-6 או 3-2-4-1 (האהוב על פפ גווארדיולה), והחזקת כדור יעילה – ג'ירונה היא הקבוצה עם מספר איבודי הכדור הנמוך ביותר בליגה.
היא עושה שימוש קבוע במגינים תוקפים באגפים – יאן קוטו הברזילאי שהגיע ישירות מהסיטי, מיגל גוטיירז, ארנאו מרטינז, סאביו הברזילאי (המחזיק בשיא הכדרורים של הליגה) שהגיע מטרויס, הקשר הוונצואלי האגרסיבי יאנחל הררה (עם מספר השערים השני בלה ליגה) שהגיע גם הוא מהסיטי והקשר האוקראיני ויקטור ציגנקוב, המספק כדורי רוחב לחבריו, בהם שני החלוצים הגבוהים והחזקים ארטם דובביק האוקראיני וסטואני האורוגוואי. יחד הם מהווים את אחת מחוליות ההתקפה היעילות ביותר, שיודעת לנצל הזדמנויות וגם שוברת את סטטיסטיקת השערים המנובאים.
בראש כל אלה עומד הקפטן וכוכב הקבוצה, הקשר אלכסיס גרסייה, הספרדי שהושבח בסיטי וחזר הביתה. כיום הוא מחזיק בשיא הליגה בנגיעות בכדור, חטיפות ומסירות. לצידו נותנים גב המגינים המנוסים דיוויד לופז ודיילי בליינד. יחד מהווים כולם שילוב של שחקנים ותיקים וכישרונות צעירים אשר הגיעו מהאקדמיה.
ג'ירונה היא לא סיטי ולא לסטר
הרבה משווים בין הקבוצה הספרדית לאחותה האנגלית, בעיקר בזכות הקשרים הענפים ביניהן, וההיסטוריה שלהן דומה מבחינה מסוימת. גם הסיטי נשרה לליגות הנמוכות באנגליה בטרם חזרה לפרמייר ליג בשנות האלפיים, דשדשה במרכז הטבלה, ורק לאחר רכישתה ב-2008 על ידי משקיעים מאבו דאבי – שקבעו כמטרה להפוך את המועדון לגדול ביותר בעולם – היא הפכה לקבוצת צמרת בזכות רכש שחקנים משובחים. בשתיהן לא רק הכסף הגדול, אלא גם המאמנים והצוות המקצועי, עשו את ההבדל.
אבל לג'ירונה הקטנה יש כמובן עוד הרבה שיאים לשבור כדי להגיע לקרסוליה של הסיטי. התקציב שלה זעיר יחסית לזה של הסיטי, אבל ניהול מקצועי נכון הצליח לנפק ממנו מציאות. למשל, המגן דיילי בליינד ממנצ'סטר יונייטד, המגן הצעיר מיגל גוטיירז מדינמו קייב, וכמובן החלוץ דובביק שהגיע מדניפרו. השילוב הזה של זרים ומקומיים, צעירים ומבוגרים, יצר נבחרת מלהיבה ומגוונת, בהנהגתו של מישל – שלא הצליח קודם לכן במיוחד בראיו ואיקאנו ובהואסקה מהליגה השנייה. וכל זאת בסכום רכישות אפסי בהשוואה לקבוצות המובילות בחמש הליגות הבכירות באירופה.
המשחק ההתקפי שלה מעורר התלהבות, שכן הוא מתנהל בעיקר בצד של היריבה, תוך שליטה בקצב המשחק ותשוקה לשליטה בכדור. השליטה באחוזי ההחזקה בכדור והדיוק במסירות מוכתבים בקצב משחק איטי כדי להגיע למצבים ולבניית התקפה מסודרת – רק ריאל מדריד וברצלונה מגיעות ליותר מסירות ואחוזי החזקה של הכדור. ג'ירונה גם מובילה בכל הנוגע להבקעה ממצבים נייחים (בעיטות עונשין וקרנות).
בהרבה מובנים ג'ירונה מזכירה דווקא את לסטר סיטי מהפרמייר ליג – זו שבעונת 2007/8 ירדה לליגה השלישית, טיפסה לאחר שנרכשה על ידי חברה תאילנדית לצ'מפיונשיפ, חזרה אחרי עשור לפרמייר ליג, ובעונת 2015/6 זכתה באליפות והשתתפה בליגת האלופות – נתון שהיכה בתדהמה את הכדורגל העולמי.
עכשיו כל שנותר לקוות כי ג'ירונה לא תחקה את לסטר גם בהקשר השלילי – זו ירדה בעונה האחרונה מהפרמייר ליג לליגה השנייה. במקום זאת התקווה של ג'ירונה – עירו הצנועה של הרמב"ן – תמשיך להחזיק בשליטה, ובעיקר תתרגל לעובדה שהיא יכולה להיות קבוצת צמרת לגיטימית לזמן רב.
